English

קווים לתולדות הרובישוב / חיים פייפר

הרובישוב שבפלך לובלין, נוסדה בשנת 1400 והחל ממחצית המאה ה-15 התגוררו בה יהודים.

פולין של אותה תקופה פיגרה במסחרה ובתעשייתה, והיהודים היו רצויים לה כגורם חשוב בפיתוח הארץ. הערים ובארצות אחרות היו ליהודים קרובי משפחה והם יכלו בקלות לקיים איתם קשרי מסחר. בהיותם פוטנציאל מקדם בחיי הכלכלה של המדינה, זכו בזכויות סחר מיוחדות.

בשנת 1456 העניק המלך קזימיר ליהודי מיכאל מהרובישוב, פריבילגיות רחבות בסחר עם וינה וערים אחרות. עיסוקם העיקרי של יהודי העיירה היה גביית ימיסים על-פי חוזי חכירהץ

בשנת 1493 העניק המלך יוהן אלברט הקלות נוספות ופטורי מסים ליהודי שך-שכביץ מהרובישוב לתקופה של 3 שנים. בשנת 1564 קיבלו יהודי העיירה זכות לחכירת השחיטה ומכירת בשר בכל העיירה.

לזכויות חשובות זכו יהודי הרובישוב בשנת 1578 על ידי המלך סטפן בטורי והחשובות שבהן היא הזכות להתגורר בכל רחובותיה של העיר, להקים בית כנסת, אשר בנייתו היתה משוחררת מתשלום מיסים. באותה שנת הרווחה ליהודי העיירה, הגה היהודי אברהם, תושב הרובישוב, את רעיון הקמת משרפות היין בעירץ

מספר היהודים בפולין בשנת 1578 הגיע למאה אלף. במשך המאה ה-16 גדל הקיבוץ היהודי בפולין במספר הנפשות והישובים.

במחצית המאה ה-16 מהווה פולין את קיבוץ היהודים השני בגודלו בעולם, אחרי תורכיה.

במחצית המאה ב-17, עלה הישוב היהודי בפולין סמספרו על הישוב בתורכיה והיה לישוב היהודים הגדול ביותר בעולם.

במחצית השניה של המאה ה-16 התחילו יהודי פולין, ביחוד בשטחי דרום מזרח, להתיישב בכפרים. ההגירה מן הערים הגדולות אל העיירות הגדולות והכפרים, היתה כרוכה בשינויים חשובים במבנה הכלכלי של היהודים.

בשנת 1765 גרו בהרובישוב 1023 יהודים, מהם 709 בתוך העיר ו-314 התגוררו ב-51 כפרים בסביבת העיר.

עיסוקם העיקרי של יהודי העיירה היא חכירת אדמות. האצילים הפולניים העדיפו למסור את אדמותיהם לחכירה ליהודים, בהנחה שהרווחים מחכירתם ליהודים היו בטוחים יותר.

בשנת 1567 התיר המלך זיגמונד אוגוסט לקהילת לובלין לפתוח ישיבה בבנין מיוחד, ולאחר 4 שנים העניק זכות בלתי מוגבלת לייסד בכל מקום בתי-ספר וישיבות. כך קמו בכל ערי פולין וליטא ישיבות מסודרות. כל קהילה היתה מעסיקה בחורים, מספרת להם ממון מידי שבוע, כדי לאפשר להם ללמוד.

המשטר הכלכלי והחברתי איחד את יהודי פולין, כמו את יהודי הארצות האחרות, למעמד נפרד, בעל שלטון פנימי, מוסדות ציבור ובתי דין יהודיים. בקהילות בינוניות וקטנות שימשו בין עשרה לעשרים פרנסים, ואלה היו נבחרים פעם בשנה, בחול המועד פסח, על-ידי בוררים שנבחרו לפי גורל. סיבות חיצוניות ופנימיות גרמו לכך שריכוז שלטון הבית היהודי נעשה הכרחי. הגורם החיצני היה משטר גביית המסים, שלמענו עודדה ממשלת פולין את האוטונומיה של הקהילות הבודדות.

הממשלה הפולנית לא הסתפקה בגביית המסים המאורגנת על-ידי הקהילה שפטרה את המוסדות הממשלתיים מן הטורח לגבות את המס מכל יהודי, ושאפה להשתחרר גם מן הטורח של משא-ומתן עם קהילות בודדות. טובת אוצר המלכות דרשה להעריך את מכסת המס בסכומים כוללים ומקיפים על פי הגלילות שסנפו כמה קהילות. כך נתהוו גלילות מסים, שגבולותיהם זהים לגבולות הארצות ההיסטוריות כגון: פולין גדולה עם פוזנן, פולין קטנה עם קרקוב ולובלין וכו'. לפי חלוקה זו של גלילות נתחברו גם הקהילות לאגודות.

קהילת הרובישוב היתה אחת החשובות באיחוד הקהילות שנקרא Belzer Land אשר נציגיו היו מתאספים במועדים קבועים ודנים על בעיות השעה ותשלומי מסים.

הקהילות, שהיו ערבות זו לזו בתשלום מכסת המסים, היו שולחות את ציריהן לוועדים, כדי לקבוע את המס לכל קהילה וקהילה. בשנת 1581 הוטל סכום כולל של מס הגוגולת על כל הישוב היהודי בפולין ובליטא ביחד, אולם משנת 1590 פשט המנהג לקבוע את הסכום ליהודי פולין לחוד, וליהודי ליטא לחוד. כך נוצר הבסיס להתחברות הקהילות לאגודות, גליליות ואחר-כך לשתי אגודות ארציות גדולות. בשנת 1623 קיבלו מוסדות האגודות תוקף משפטי ונקראו בשם "ועד ארבע הארצות".

הוועד היה דן בהטלת מיסים ויתר השאלות הנוגעות לכלל ישראל.מקום כינוסו, היה לרוב היריד. בירידים אלה היו מיישבים מחלוקות בין רבנים ובין קהילות, היריד שימש גם מקום לחיתון בנים ובנות. הרובישוב היתה קשורה ליריד לובלין, אחד הירידים הגדולים.

במחצית הראשונה של המאה ה-17 מנתה קהילת הרובישוב 200 משפחות. בתקופה זו נתייסרה יהדות פולין בפורענויות, שנמשכו כ-20 שנה. הפרעות נתלוו למרד הקוזקים, שפרץ בשנת 1648, ובראשו עמד בוגדן חמילניצקי. המרד כוון נגד השלטון הפולני באוקראינה. עשרות קהילות יהודיות הושמדו בתקופת רציחות זו, אך קהילת הרובישוב החזיקה מעמד, והוסיפה להתקיים עד לאחר הרגעת הרוחות.

הכנסיה הקתולית שלטה בתקופה זו והשפעתה היתה רבה העיני יהודים. בשנת 1678 הכריחה הכנסיה את יהודי הרובישוב לחתום על התחייבות לתשלום מסים שנתיים למוסדותיה.

קהילת הרובישוב סבלה מעומד המסים, אשר הלך וגבר, והנה נוסף משבר חדש. בשנת 1736 פרצה שריפה גדולה בעיירה. 27 בתים יהודיים נשרפו ועשרות משפחות נשארו ללא קורת גג. גם בית הכנסת הקטן ואף בית המרחץ עלו באש.

מתב הקהילה הורע. גרעון הקופה הלך וגדל. תקופת משבר זו נמשכה במאות ה-17 וה-18. מסי הגולגולת שהיהודים נאלצו לשלם גדלו מבלי להתחשב ביכולתם. בשנת 1725 הסתכמו מסי הגולגולת בהרובישוב בסכום של 2,260 דינרי זהב, ובשנת 1728 ל-3,000 דינרי זהב.

במחצית השניה של המאה ה-18 חלה רווחת מה ומצב היהודים בעיירה החל להשתפר. מסי הגולגולת פחתו ובשנת 1758 הסתכמו ב-872 דינרי זבה, למרות שמספר היהודים לא קטן. המצב הכלכלי המשופר איפשר לקהילה להחזיק רבנים ולמן את לימוד התלמוד.

באותה תקופה התפשטה בהרובישוב תנועת החסידות והיא גרמה להתפתחותה הרוחנית של העיר.

תקופת הפריחה התרבותית רוחנית של הקהילה היהודית בהרובישוב קשורה בדמותו של המתמטיקאי הגדול, אברהם יעקב שטרן.

במלחמת העולם השניה הומדה הקהילה היהודית וניצוליה התפזרו בכל רחבי העולם.

בהרובישוב אין כיום יהודים. לאחר המלחמה הסתובבו שם יהודים בודדים, אך הם לא ישבו בה ישיבת קבע.

בשנת 1954 מנתה האוכלוסיה בהרובישוב 11,300 תושבים. עיסוקם לרוב, תעשיית קמח וקליעת מוצרי קש.

אותה העיירה, שהיהודים היו ממייסדיה ולא נטשו אותה בשעת משבר, חיו בה ברציפות 480 שנה, פיתחו בה תעשייה ומסחר, תרמו בשטח התרבות והיוו בה תמיד יותר ממחצית האוכלוסיה, ולעתים רוב מוחלט – חסרה כעת יהודים.

הרובישוב היהודית אינה קיימת יותר במציאות, היא קיימת רק בלב יהודיה, אשר נולדו בה, ינקו מההווי היהודי בה ושרפו בה את שנות נעוריהם, והיא להם כיום בגדר זכרונות בלבד.

רק האדמה השחורה, המניבה את תנובתה, עודה פולטת אדים רוויי דם יהודי, המרעיל את האוויר, עד כי יהודי לעולם לא יעיז לנשום אותו ואולי מוטב כך, כדי שלא ינסה יהודי להתעלם מהלקח ההיסטורי.

כל הזכויות שמורות לקרן קדושי הרוביישוב © 2006